פסק-דין בתיק ת"ק 40472-11-11

עסקינן בתאונת דרכים שארעה בין רכב התובע, שהיה נהוג על ידי מר סבן יעקב (להלן: "מר סבן") לבין רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

למעשה, אין חולק בין הצדדים שהתאונה ארעה בצומת מרומזר, כאשר הרמזורים מצד זה ומהצד האחר לא פעלו, ובעצם אין חולק בין הצדדים, על כיווני נסיעה של כל אחד מהם, ועל מיקום קרות התאונה.

אין גם חולק בין הצדדים, על עצם הפגיעה בשני הרכבים, כאשר רכב התובע נפגע במקומות כפי שפורטו בדו"ח השמאי, ורכב הנתבע נפגע בתמונות כפי שעולה מהתמונות חנ/2.

אלה הן העובדות המוסכמות על ידי הצדדים, אך מכאן ואילך, נפרדו דרכיהם, וכל אחד מהם טוען טענה השונה מהגרסה שהעלה הצד שכנגד, ובאופן כזה גם סבור כל אחד מהמעורבים בתאונה, שזולתו אחראי, ובאופן כזה, היות והתובע באמצעות מר סבן סבר שהאחריות כולה רובצת על הנתבע, הגיש תביעה זו על מנת לחייב את הנתבעים לפצות את התובע בסכום הנזק בסך 12,508 ש"ח.

שמעתי באריכות את הצדדים, וכמו כן, עיינתי בחומר הראיות שצורף לכתבי הטענות וגם בחומר הראיות אשר הוגש לבית המשפט, ולאחר ששקלתי את כל הנסיבות ואת עובדות המקרה, אני קובע כי במקרה בו קא עסקינן, אחראים שני המעורבים לתאונה לקרות התאונה - זאת מהנימוקים הבאים:

1.         אין חולק בין הצדדים כי לפני כניסתו של הנתבע לצומת מוצב תמרור עצור, והנתבע ציין בהגינותו כי הוא לא זוכר בדיוק אם הוא עצר לפני הכניסה לצומת או לא עצר, אך הוא זוכר שנסע לפניו אוטובוס, ולאחר שהאוטובוס נכנס לצומת, המשיך גם הוא להכנס לצומת.

2.         אין חולק בין הצדדים כפי שנאמר לעיל, כי כאשר הנתבע כבר הגיע למקום שמסומן ב-X בתרשים ת/1 (אגב, התרשים שהגיש מר סבן לבית המשפט תואם את התרשים שגם צורף לכתב התביעה) .

3.         לאחר בחינת העובדות, ובמיוחד את מיקום הפגיעה ברכב הנתבע וציוני כיווני הנסיעה של הצדדים כפי שהעלה מר סבן, אזי במקרה כזה, גם אם קבעתי ששני הצדדים אחראים לתאונה, הרי שהנסיבות והעובדות מצביעות על כך, שאין מקום לחלק את האחריות במידה שווה, שכן עולה מן העובדות, שאחריותו של מר סבן היא גבוהה יותר מזו של הנתבע.

4.         הנתבע אכן ביצע את הפנייה ימינה כפי שציין מר סבן, אך כפי שעולה מהעובדות, כבר הספיק הנתבע לבצע את כל הפנייה עד שהגיע למקום שמסומן ב- X, ולכן אין ספק שאם מר סבן היה נכנס לצומת במהירות סבירה, היה יכול למנוע את התאונה, או לפחות, למזער את הנזק.

            מר סבן העיד בבית המשפט, כי בעת שהיה קרוב לצומת, הוא כבר הבחין ברכב הנתבע אשר פנה ימינה, ולכן היה למר סבן די זמן להבחין ברכב הנתבע, שכן כפי שעולה מהתרשים עצמו ומדברי הצדדים, הנתבע כבר נסע כברת דרך ארוכה עד שהגיע למר סבן, ופגע בחלק האחורי השמאלי של רכב הנתבע.

5.         בכניסה לצומת מרומזר, על כל נוהג רכב להכנס לצומת בזהירות, וגם כאשר הרמזורים תקינים ונהג מסוים רואה לפניו אור ירוק, גם אז עליו עדיין לבדוק אם הכניסה לצומת אפשרית, ואין כניסה אוטומטית לצומת רק משום שיש אור ירוק, אלא שעל פי הפסיקה ועל פי תקנות התעבורה, על נוהג רכב להכנס לצומת אם הכניסה אפשרית מבלי לגרום לחסימת דרכם של המשתמשים האחרים בדרך.  אם כך, כאשר הרמזור תקין, קל וחומר, כאשר הרמזור לא תקין.

6.         ממקום יציאתו של מר סבן אל תוך הצומת, היה גם עליו לעבור כברת דרך, עד שהגיע למקום הפגיעה ברכב הנתבע, והמרחק שלו היה יותר ארוך מהפנייה של הנתבע, ולכן הנתבע נכנס לצומת מבלי לראת את רכבו של התובע, ומר סבן נכנס לצומת מבלי להבחין מבעוד מועד ברכבו של הנתבע.

7.         לאור האמור לעיל, מאחר והתאונה ארעה בשעות הבוקר ולמר סבן היה שדה ראייה, יען כי הוא נסע בכיוון ישר, הוא יכול היה להבחין בקלות ברכב הנתבע אשר נסע אחורי האוטובוס, הרי שבשל כך אחריותו של מר סבן היא גבוהה יותר מזו של הנתבע, ובנסיבות אלה אני קובע את אחריותו של מר סבן בשיעור של 60% ואילו את אחריותו של הנתבע בשיעור
של 40%.

בהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את הובע.

8.         התובע הוכיח את נזקיו ברכב בסך 7,718 ש"ח (נזק ממשי לרכב ושכר טרחת שמאי) והתובע גם המציא אישור רואה חשבון על הכנסה יומית בין המועדים שכתובים באותו אישור על סך של 2,395 ש"ח, אך בנסיבות אלה, כאשר לא צוין באישור אם ההכנסה היא נטו ואם לאו, אני קובע הפסדי התובע בנדון דנן - וזאת לאור הצהרתו של התובע שהרכב משמש ללימודי נכים (וכך גם כתוב באישור רואה החשבון) - אני קובע את הפסדיו בנדון דנן, למחצית סכום התביעה, קרי: 2,395 ש"ח.

9.         סוף דבר, לאור האמור לעיל, ומאחר והתובע כאמור, הוכיח את הכנסותיו בסך 10,113 ש"ח, אני מחייב את הנתבעים - שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד - לשלם לתובע סך
4,045 ש"ח (40% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 22.11.11 ועד התשלום בפועל.